Menu
המרכיב הדיאלקטי בגישה, מבקש לעצב את אופן ההתבוננות שלנו על המציאות החיצונית והפנימית שסביבינו. בתחילת דרכו של הטיפול, המרכיב הדיאלקטי התקיים בו מבלי הצבעה מפורשת עליו, עד אשר מרשה לינהן קישרה בין הרעיונות שעלו בה באשר לעמדה הטיפולית ובין הפילוסופיה הדיאלקטית. מנסח הפילוסופיה הדיאלקטית הינו הפילוסוף בן המאה ה-18, פרידריך הגל, מחשובי ההוגים בתקופה המודרנית. הפילוסופיה של הגל שילבה, והשאירה חותם, במגוון רחב של תחומים – בהם הפסיכולוגיה, מדע מדינה, ההיסטוריה, חקר אמנות, חקר הדת, והפילוסופיה.
הפילוסופיה הדיאלקטית מאפיינת את עולמינו בשלושה מאפיינים עיקריים:
העולם וכלל מרכיביו עשויים תכונות הניתנות לתיאור על רצף בין שני קטבים. כך למשל, הקור מנוגד לחום, האור לחושך, המלא לריק וכו. קביעה זו מובילה למסקנה כי תיאור הוליסטי של המציאות, אפשר ואף צריך שיכלול בתוכו ניגודיות בלתי נמנעת בין קטבים אשר רק יחדיו מתקרבים אל תיאור מציאותי ונאמן של עולמינו החיצוני והפנימי. יסוד זה הינו משמעותי ביותר בפילוסופיה הדיאלקטית באשר לטיפול. ממנו נגזרת דיאלקטיקת הבסיס של הטיפול המדברת על המתח שבין שינוי וקבלה. אנשים הנמצאים בסבל נפשי, זקוקים ומבקשים שינוי. יחד עם זאת, שינוי הוא קשה להשגה, הוא מאיים, הוא דורש לימוד ותרגול כמו גם ויתור על הרגלים שנלמדו ותורגלו לאורך שנים. לפיכך, העוסקים במלאכה קשה של חניכת בני אדם בתהליך שינוי נדרשים לאמץ במקביל לחתירה לשינוי גם יכולת קבלה של המציאות בהווה כפי שהיא, בטרם תשתנה. עמדה זו, תסייע למטפל ולמטופל לשאת את המצב הקיים ולגלות סבלנות ואורך רוח עד אשר ישתנה בהדרגה למצב הרצוי. קבלת האדם כפי שהוא ברגע הזה, תורמת לאוירה בלתי שיפוטית ואוהדת כלפי המטופל ומתקפת את העובדה שהשגת שינוי, גם כזה שרוצים בו מאד, תהיה לא פעם קשה וכרוכה בעמל רב עד שיושג. בו בזמן, החזקה בעמדה של מחוייבות לשינוי תזכיר כי לצד הקבלה, מטרת העל של הטיפול הינה שיפור משמעותי באיכות החיים, שיפור שיושג בעזרת שינוי של דרכי התבוננות, חשיבה ותגובה. לפיכך, המטפל והמטופל נדרשים לאמץ עמדה דיאלקטית, לפיה שינוי וקבלה – מאפיינים מנוגדים זה לזה, נדרשים לסירוגין במידה שווה, ופעמים רבות במקביל בכדי להצליח במטרות הטיפול. דוגמא לכך ניתן למשל למצוא בשמונה הנחות הטיפול המקיימות יחסים דיאלקטיים. למשל, ההנחה כי בני אדם עושים כמיטב יכולתם בכל רגע נתון (הנחה זו מדגישה קבלה) אל מול ההנחה כי על מטופלים להגביר את מידת המוטיבציה והמחוייבות לתהליך הטיפול והשינוי (הנחה זו מדגישה שינוי הנובע מהצורך להגביר, כלומר לשנות). מבין שני הקטבים, אין בנמצא קוטב שהוא "נכון" או "אמיתי" יותר. שניהם יחשבו בעלי תוקף וממשות שווים.
התבוננות בעולמינו, בין שתיעשה במיקרוסקופ, במטרה להתחקות אחר החלקיקים הקטנים ביותר, ובין שתיעשה בטלסקופ, אחר גופים ומערכות שמיימיות מרוחקות, וכל מה שבין סדרי גודל אלו, מלמדת שדבר אינו נשאר במקומו. העולם בתנועה. אנרגיה משנה צורה, חיים מתחילים ומסתיימים, היקום מתפשט, כדור הארץ בתנועה סיבובית סביב עצמו, סביב השמש וכולי. דבר אינו קופא על מקומו. הדגשת עמדה זו מנוגדת פעמים רבות לחוויה האנושית, כפי המתואר על ידי קהלת: " מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". עמדה זו מפתה לאימוץ על ידי אנשים המצויים בסבל, אנשים אשר מביטים בעצמם וחווים גזרת גורל בלתי ניתנת לשינוי. כפי שהוסבר קודם לכן, שינוי עשוי להיות קשה להשגה, אך מטבע דרכו של העולם, הוא בלתי נמנע. התפקחות בעניין זה, עשויה לתרום רבות למוטיבציה וליצירת תקווה. לעיתים היא גם תהווה גורם קושי וסבל בפני עצמו, מכיוון שפעמים רבות אנו נוטים להיאחז במציאות ולצפות שמסיבות של נוחותינו האישית היא תשאר בעינה, דבר שלא יכול להתרחש. בני אדם חולים (שינוי) ומתים (תנועה ושינוי) ואחרים נולדים (תנועה ושינוי) וגדלים (…) והקיץ מסתיים ועמו יגיע קור, הכל ארעי, הכל בר חלוף הכל משתנה, מקבל ומאבד צורה נוצר, נעלם, נוצר מחדש וחוזר חלילה…
אנו נוטים לראות דברים כנפרדים זה מזה. לעיתים, אנו מזהים קשר של השפעה הדדית, בעיקר כאשר אנו יכולים לצפות בקרבה ובסמיכות שבין תופעות. כך למשל, כשאנו מקרבים מקור חום לחומר דליק, אנו מזהים את ההשפעה המציתה של החום של גוף אחד על הידלקותו של הגוף האחר. לעומת זאת, זיהויו של הירח על כוח המשיכה שלו, כמשפיע על גאות ושפל של פני הים, הוא דבר שהצריך הרבה התבוננות ממושכת הרבה יותר בכדי לעמוד על טיבו. באופן דומה, תופעות טבע רבות מתגלות לנו לאורך השנים כקשורות וככאלו המקיפות תופעות רבות ומרוחקות מאד זו מזו. (למשל כוח הכבידה, או האפשרות של קרן אור לפלס דרכה בריק היקום ולחצות מרחקים של מליוני שנות אור). פילוסופים כיום מדברים על "אשליית הנפרדות", וזאת מתוך הכרה עמוקה בכך שקשרי גומלין בין אובייקטים יכולים להתקיים ומתקיימים גם מבעד למרחקים בלתי נתפסים. מכאן נובעת הבנה מערכתית לפיה "הכל קשור". אנו תוצרי למידת עבר, כשם שאנו מושפעים ומשפיעים בו זמנית על סביבתינו. הכל מושפע זה מזה.
אם כן, נוכל לסכם את תמצית הפילוסופיה הדיאלקטית באמירה: לכל דבר יש את ניגודו, הכל בתנועה, הכל קשור.
עם התפתחות הטיפול, נראה היה כי רעיונות הפילוסופיה הדיאלקטית משתלבים בצורה הרמונית וסינרגטית עם רעיונות מהפילוסופיה והחשיבה הבודהיסטית.
כיצד מתקשרת התפיסה הדיאלקטית לטיפול באנשים המתמודדים עם בעיות בויסות הרגשי:
ב- DBT, אסטרטגיות קבלה מתווספות לאסטרטגיות השינוי ההתנהגותי המוכר מה- CBT באמצעות תיקוף ובאמצעות קבלה שלמה ומלאה של האדם בדיוק כפי שהוא או היא. אנו יכולים להבחין כי התמקדות רבה מדי בשינוי גורמת ללקוחות להרגיש לא מובנים ושהסבל שלהם אינו תקף. עבודה עם אנשים עם רגישות רגשית קיצונית דורשת תשומת לב זהירה לאיזון בין קבלה לשינוי. החשיבה הדיאלקטית מסייעת הן למטפל והן למטופל להישמר מעמדות קיצוניות. נוכל להישען על החשיבה הדיאלקטית בזמנים של תקיעות וחוסר התקדמות ולזכור שהכל בתנועה, הכל בר חלוף. מתוך הבנת החשיבות והנחיצות שבכלילת עוד ועוד מידע אודות העובדות המעורבות בסיטואציות מורכבות, נוכל ברגעים של תקיעות או בלבול לשאול "מה נותר מחוץ לדיון", כלומר נניח מתודולוגית שאין בידנו את כל המידע הדרוש, וההנחה הזו תסייע לנו להשאר פתוחים ומקבלים דעות נוספות, ולמידע שטרם הוכלל בתודעתינו. משפט שמייצג במידה רבה את השאיפה לחשיבה דיאלקטית מפרה יהיה "אין אמת אחת" – כתזכורת למטופלים ולמטפלים שהאמת מורכבת, שפעמים רבות אין לנו את כל המידע הדרוש, וכי איסוף מידע רלוונטי חדש לצורך התמודדות יעילה, דורש עמדה פתוחה תוך מאמץ אקטיבי להשתחרר ולהימנע מדעה קדומה ומנוקשות חשיבתית.
