Menu
ארבעה אלמנטים מרכיבים יחדיו את טיפול ה-DBT הסטנדרטי (המתבצע במסגרת שאינה אישפוז): פסיכותרפיה פרטנית למידת ארבעת אשכולות המיומנויות לויסות רגשי, אימון טלפוני בזמן אמת, וקבוצת היוועצות עבור צוות המטפלים. בכך, נבדלת הגישה מגישות טיפוליות המורכבות לרוב מאחד מן האלמנטים הללו בלבד, למשל טיפול פרטני
פסיכותרפיה פרטנית משרתת שתי פונקציות בטיפול ה- DBT.
1) להגביר את המוטיבציה לטיפול בכללותו. אנו יודעים כי מטופלים רבים מגיעים ל-DBT לאחר שמיצו וניסו גישות טיפוליות רבות ומגוונות, ועל פי רוב לא הצליחו לממש חלק גדול ממטרות הטיפול. יהיה זה אך טבעי והגיוני עבור בני אדם באופן כללי, לחוות ירידה במוטיבציה בעקבות אי הצלחה לאורך זמן בהשגת יעדים ומטרות. הגישה מבחינה באופן ברור בין ירידה במוטיבציה (עד כדי יאוש) לבין היעדר רצון, ומניחה שכל אדם מעוניין לשפר את איכות חייו ולזנוח הרגלים מזיקים, הגם שפעמים רבות יקשה עלינו להתמיד בכך לאורך זמן. לפיכך, הטיפול הפרטני מתמקד בחיזוק ושיפור המוטיבציה של הפונה, ושם לעצמו מטרה לסייע לפונים ליישם את המיומנויות במגוון אתגרים ואירועים ספציפיים בחייהם. הטיפול הפרטני ישתמש במגוון אסטרטגיות על מנת לעודד את המטופל לתנועה ושינוי, תוך הכרה בכך ששינוי הוא בו זמנית קשה לביצוע וגם נחוץ ונדרש. במודל ה-DBT הסטנדרטי, הטיפול הפרטני מתקיים אחת לשבוע למשך כ-45 דקות.
2) שינוי, התאמת והבניית הסביבה במשולב עם ניהול מקרה (Case Management) בטיפול פרטני – אסטרטגיות לניהול מקרה מסייעות לפונים לשפר את ניהול חייהם בתחומים חשובים המאופיינים פעמים רבות בקשיים כגון הסביבה הפיזית, הכלכלית-תעסוקתית והחברתית. המטפל מיישם את אותן אסטרטגיות דיאלקטיות, תיקוף ופתרון בעיות על מנת לסייע למטופל לשפר את ניהולו העצמי כאדם בוגר, עצמאי, המבקש לממש את ערכיו ומטרות חייו. הגישה תדגיש את חשיבות ההתייעצות עם המטפל, תוך הדגשת החשיבות שבפיתוח עצמאות שבמסגרתה ייקח המטופל אחריות על קבלת החלטות נבונה ושקולה במגוון נושאים בחייו.
"התנהגויות מטרה" – כאלו המבקשות לרוב להפחית מצוקה בטווח הקצר (ואשר לרוב מוסיפות סיבוך וקושי בטווח הארוך) – כגון פגיעה עצמית, מתפתחות כדרך להתמודד עם מצב או לנסות לפתור בעיה שהאדם מתקשה לפתור באופן יעיל ומעשי. הן מכונות "התנהגויות מטרה" מאחר והן מהוות יעד לשינוי, יעד שמוסכם על המטופל והמטפל. כלומר, המטופל והמטפל יסכימו בתחילת הטיפול, אילו התנהגויות אכן מרחיקות את המטופל מערכיו ומטרות חייו, ויסכימו כי הן יהוו יעד לשינוי. כאמור, בעוד התנהגויות שכאלו עשויות לספק הקלה זמנית, לעתים קרובות הם אינן יעילות ואף מזיקות לאדם בטווח הארוך. גישת ה-DBT מניחה כי אנשים שונים נבדלים בידע שרכשו אודות דרכים יעילות לפתרון בעיות ולהתמודדות עם רגשות קשים או עוצמתיים. גישת ה-DBT רואה בדרכים ובאופנים בהם אנשים פותרים בעיות ובכלל זה מצוקות נפשיות – דרכים נלמדות, הדומות למיומנויות אחרות בחיים כמו ידיעת שפה, מיומנויות פיזיות נרכשות (התעמלות/יוגה) או לימוד נגינה.
הידע הנצבר כיום, מצביע על כך שאת מרבית מיומנויות החיים ניתן לרכוש באמצעות לימוד ותרגול כמעט בכל גיל.
ישנם ארבעה פרקים מיומנויות הנלמדות ב-DBT מתוכן שתיים ידגישו את קוטב הקבלה, ושתיים ידגישו את קוטב השינוי:
קשיבות (מיינדפולנס): תרגול קשיבות נועד להגביר את מידת המודעות והנוכחות ברגע הזה. גישת ה-DBT היתה הראשונה מבין כלל הגישות הטיפוליות אשר כללו שילוב של תרגול קשיבות בליבת הטיפול. מאחר ומיומנות זו הינה מיומנות ליבה – כלומר מיומנות אשר נמצאת בבסיס כל שאר המיומנויות, היא תלמד ראשונה, ובכל מפגש של קבוצת מטופלים או מטפלים יחל בתרגול קשיבות. הקשיבות הינה מיומנות המדגישה קבלה.
עמידות במצוקה: זהו אשכול מיומנויות אשר נועד לסייע לאנשים לשאת כאב נפשי ומצוקה בלתי נמנעת (כלומר כזו הנגרמת בשל נסיבות שלא ניתן לשנותן ברגע נתון), ומעבר לכך, מבלי להחמיר עוד את המצב הכאוב גם כך (בניסיון עקר לשפרו). גם מיומנות זו נמצאת בקוטב הקבלה.
יעילות בינאישית: אנשים רבים הסובלים מקושי בויסות רגשי מתמודדים עם קשיים בין אישיים, הנגרמים מחסך וחוסר מיומנויות בהתנהגויות בין אישיות יעילות. בישנות והימנעות מצד אחד, ותוקפנות מצד שני עלולים להיות ביטויים לא מיומנים לכך, דבר שיקשה על שימור מערכות יחסים קרובות ומתפקדות לאורך זמן. המיומנויות יעסקו בין השאר בכיצד למשל יעיל לבקש דברים שאנו רוצים בהם או זקוקים להם מסביבתינו, מתי וכיצד לסרב באופן מיומן וגם נחוש, וכל זאת תוך שמירה על כבודינו העצמי וערכינו. מערך מיומנויות זה שם דגש על קוטב השינוי.
ויסות רגש: אשכול מיומנויות זה יגביר את ההיכרות של המטופלים עם המערך הרגשי שלהם. מהם רגשות באופן כללי ומה תפקידם, מהם הרגשות הספציפיים הנפוצים וכיצד ניתן להיעזר בהם לשם חיים מלאים, כיצד ניתן לשנות רגשות שאינם הולמים את המצב, את צרכינו ומטרותינו ברגע נתון. גם מיומנות זו מדגישה תהליכי שינוי.
לימוד המיומנויות יתבצע לרוב בקבוצות בהן יתקיימו מפגשים שבועיים, תוכנית הלימודים המלאה במיומנויות נמשכת 24 שבועות ומומלץ יהיה לחזור על התוכנים פעם נוספת לשם חיזוק הפנמת הלימוד. מנחה הקבוצות יעודדו ויבקשו מהמשתתפים לתרגל את המיומנויות בין מפגשי הלימוד על מנת לסייע להטמיע וליישם את הכישורים החדשים בחיי היומיום ובסיטואציות מורכבות.
גישת ה- DBT עושה שימוש בטלפון ובאימון in-vivo (כלומר במציאות אמת) אחר כדי לספק תמיכה וסיוע בזמן אמת, לרוב ברגעי מצוקה. המטרה היא לאמן את המטופל כיצד להשתמש ולהפעיל את כישורי ומיומנויות ה-DBT שלהם כדי להתמודד ביעילות עם מצבים מורכבים וספציפיים המתעוררים בחיי היומיום. בסיטואציות שכאלו, המטופלים מצופים להיעזר במטפל האישי שלהם בין המפגשים כדי לקבל אימון בזמנים שבהם הם זקוקים לעזרה ביותר כך שהם יוכלו להתנסות ולהתרשם מיעילות המיומנויות ובאופן זה להתחיל לאמצן כדרך התמודדות שתחליף דרכים שהיו פחות יעילות עד כה. לעיתים, הסיבה ליצירת קשר בין המפגשים תהיה מצוקה הקשורה לטיפול עצמו ולקשר הטיפולי, מתוך כוונה לאפשר תיקון ושיקום הקשר בטרם מימדי הבעיה יגדלו עד כדי איום על יציבות ורציפות הקשר הטיפולי.
עבודתו של מטפל יכולה להיות קשה מסיבות רבות. צוות הייעוץ DBT חיוני כדי לסייע למטפלים לעקוב אחר נאמנותם לטיפול, לפתח ולהגדיל את כישוריהם, ולשמור על המוטיבציה שלהם לעבוד עם לקוחות בסיכון גבוה וקשה לטיפול.
מרכיב נוסף שהתווסף בשנים האחרונות ואינו כלול בין ארבעת המרכיבים הקלאסיים, אשר על פי רוב ניתן למצוא אותו בהקשר של טיפול בילדים ובני נוער הוא קבוצת לימוד מיומנויות להורים ולבני משפחה. ההנחה היא כי מאחר והאינטראקציה עם אדם הסובל מקשיי ויסות עלולה להיות מורכבת גם עבור הסביבה, הרי שגם היא עשויה להרוויח משיפור מיומנויות תקשורת וויסות רגש, ובאופן הזה המשפחה כמערכת מצטרפת למאמץ ליצור שינוי בחיי הפרט המתמודד, וכך, לא רק שחברים נוספים במשפחה מסייעים לאדם המתמודד, אלא שגם להם נוצרת הזדמנות לשינוי ושיפור יכולות ומיומנויות חיים. בסופו של דבר, השאיפה היא לשפר תקשורת משני צידי המתרס ובכדי להשיג מטרה זו, על אנשים נוספים במעגלים של המתמודד לרכוש מיומנויות ולהיות מתואמים ב"שפה" המדוברת בבית כך שהיא תהיה יעילה למטרה של תקשורת פתוחה, ישירה וקרובה.
